פוסט זה זמין גם ב: אנגלית צרפתית רוסית ספרדית
תכניתו של אלוהים על פי הדימויים המטרימים בתנ”ך
אפילו כשהייתי צעיר, אני זוכר שלא נמשכתי לקיום מצוות הדת. רציתי לדעת למה עשינו את הדברים שעשינו, למה קיימנו את המנהגים שקיימנו. לא הייתי מרוצה מהתשובה שניתנה לי לעתים קרובות: “אנחנו עושים את זה כי אנחנו עושים את זה במשך דורות.” תשובה זו הזכירה לי את החלק בסרט “כנר על הגג”, שבו אמר טוביה, “תשאלו איך התחילה המסורת הזו. ובכן, אני אגיד לכם … אני לא יודע! אבל זו מסורת!”
בניגוד לחבריי ומכריי, מעולם לא הייתה לי נטייה לזרום עם הדברים רק בשביל לזרום. אני זוכר שצפיתי בחברים שלי כשהגיע זמן בר המצווה שלנו. לא יכולתי שלא לשים לב כיצד החברים שלי התעניינו יותר בכמה כסף הם היו צריכים לקבל מאשר בכל דבר שקשור לאלוהים. בערך באותו זמן, אני זוכר ששאלתי מישהו מדוע אנו כנערים יהודים מקיימים מנהג זה בגיל 13. התשובה הייתה “זו חגיגה לכבוד זה שאתה מתקרב להיותך גבר.” ואז חשבתי, “האם לא אהפוך לגבר בכל מקרה תוך פרק זמן קצר?”
באותה תקופה, בשנות העשרה שלי, התחלתי לדבר עם אלוהים על כמה מהמחשבות והשאלות שהיו לי. אני זוכר שביקשתי ממנו להדריך אותי בפרטי חיי. אולם מאוחר יותר התחלתי לחפש בתנ”ך את התשובות לשאלות עמוקות יותר, כמו “מהן תכליתו ותכניתו של אלוהים?” “למה אני כאן?”; “מהי המציאות?”; “מה יקרה אחרי שאמות?” מאוחר יותר, בחלוף מספר שנים, התשובות לשאלות אלה ואחרות החלו להיחשף. תשובות אלה הגיעו בעיקר דרך קריאת הביבליה, דבר אלוהים.
כתבי הקודש מגלים את תכליתו של אלוהים בצורה מקיפה וברורה. הם מפרטים כיצד אלוהים קם ובחר בעם ישראל והוציא אותם משעבוד העריצות המצרית, וכיצד באמצעות משה אלוהים הוביל אותם דרך ים סוף והמדבר. במדבר אלוהים דאג להם מדי יום באמצעות אספקתו. עם זאת, לאלוהים הייתה מטרה בקריאתו לעם ישראל. מטרתו הייתה לבסס את מלכותו ואת מקום משכנו על פני האדמה באמצעות עם זה, אשר נגאל על ידי דם השה (הפסח), ניצל דרך המים (ים סוף), וניזון במדבר על ידי המן ( לחם מהשמים).
מאוחר יותר, באמצעות התורה, אלוהים גילה איזה סוג של אלוהים הוא ומה הוא דורש מעמו. בנוסף, הוא גילה לעמו כיצד הם היו צריכים לבנות את מקום משכנו, את המשכן במדבר. מאוחר יותר, בימי שלמה, נבנה בית המקדש, ומקום משכנו של אלוהים הפך לקבוע. המקדש היה הביטוי של אלוהים, ביתו. יתר על כן, השערים והעיר המקיפה את המקדש היו מלכותו. בית האלוהים היה זקוק למלכות אלוהים כהגנה. עם זאת, כשמסתכלים אל העבר על האופן בו אלוהים הדריך ודאג לעמו הנבחר, עולה השאלה: “איך ההיסטוריה של אתמול מבשרת את המציאות וההתגלות של היום?”
אחת הדרכים העיקריות בה הכתובים מציגים את מטרתו של אלוהים היא באמצעות הדימויים המטרימים הכלולים בתורה ובנביאים. ספרים אלה ממחישים את מטרתו של אלוהים באמצעות דימויים מטרימים שונים. דימוי מטרים הוא אדם, מקום, דבר או אירוע בתנ”ך שיש להם משמעות סמלית או אלגורית. המושג “דימוי מטרים” הוא קריטי להבנת הביבליה. ללא הבנת הדימויים המטרימים, קשה מאוד לראות את ההתגלות החבויה בדבר אלוהים, וכיצד כל מה שנמצא בו משתלב יחד כדי לתאר את מטרתו.
נאמר שתמונה שווה אלף מילים. הביבליה מדגימה עקרון זה בצורה נהדרת. קשה להבין את האמיתות הרוחניות המופשטות , ולכן אלוהים העניק השראה ל- 39 ספרי הכתובים הראשונים, שנכתבו בשפה העברית, להיות ספרים של “איורים”. כל האנשים והאירועים המתועדים בספרים אלה הם היסטוריים – הם אמיתיים וממשיים. לדוגמא, בחג הפסח הוקרבו שיים אמיתיים. דמם של שיים אלה הונח בקפדנות על מזוזות הדלתות ברחבי ארץ מצרים. קרבנות בעלי חיים אמיתיים הוקרבו בחצר החיצונית של בית המקדש לאורך כל השנה, ובמיוחד ביום הכיפורים. העם הנבחר של אלוהים התגורר תחילה פיזית במצרים ואז, אחרי שמשה הוביל אותם ממצרים, במדבר. בסופו של דבר הם התיישבו בארץ הטובה, ישראל.
אלה דוגמאות קונקרטיות, מוחשיות המתועדות בכתובים. אנשים ואירועים אלה, לעומת זאת, הם הרבה יותר מאישויות וסיפורים היסטוריים; הם דמויות ואיורים, (כלומר “דימויים מטרימים”) הנושאים משמעות רוחנית. המשמעות של דימויים מטרימים אלה מפורשת במיוחד במחצית השנייה של הביבליה, הברית החדשה. בעוד שהמחצית הראשונה, החלק העברי של הביבליה, מציגה אלגוריות הנוגעות לעניינים רוחניים רבים, המחצית השנייה, הברית החדשה, מכילה את מה שאפשר לכנות “התיאורים” המלווים תמונות אלגוריות אלה. בברית החדשה מוגדרים ומוסברים הדימויים המטרימים הכלולים בחלק העברי של הביבליה, התנ”ך. אפילו נאמר כי הברית החדשה מוסתרת בתנ”ך וכי התנ”ך מתגלה בברית החדשה. כך, הברית החדשה מגשימה את מה שמסומל בחלק העברי של כתבי הקודש.
בנקודה זו אנו יכולים להתייחס לתפיסה שגויה מאוד רווחת. יש יהודים שעדיין מאמינים כי הברית החדשה היא סטייה דתית שנוצרה על ידי מאמינים יהודים בישוע המשיח מן המאה הראשונה. יש אנשים מסוימים שמחזיקים בתפיסה דתית זו, אך התפיסה הזאת אינה תואמת את דברו החי של אלוהים. כיצד אנו יודעים זאת? אנו יודעים זאת על ידי בחינת התנ”ך העברי עצמו. בסביבות 600 לפנה”ס הנביא ירמיהו חזה ברית חדשה שטרם הגיעה:
“הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה; וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהוָה. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם יְהוָה, נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת יְהוָה: כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.” (ירמיהו לא: 30-34).
רחוקה מלהיות סטייה מהכתובים, הברית החדשה היא חלק מהם! יתר על כן, סופרים יהודים כתבו את כל 27 ספרי הברית החדשה, פרט לשניים. רק שני ספרים נכתבו על ידי גוי, לוקס, רופא. למעשה, שני הפסוקים הראשונים של הברית החדשה אומרים, “סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, יִצְחָק הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת יְהוּדָה וְאֶת אֶחָיו” (מתי 1: 1-2). אילן יוחסין זה בספר מתי מתמקד במשיח שהוא המלך ויורשו הראוי של כסא דוד. יהודה היה שבט מלכותי (והמשיח הוא האריה של שבט יהודה), זו הסיבה שיהודה בקרב אחיו הוא היחיד שהוזכר ספציפית. שאר הגנאלוגיה מדגימה בבירור, כפי שנובא, שישוע היה צאצא של דוד.
אתם לא חושבים שאם הברית החדשה נכתבה על ידי יהודים שעליכם לקרוא אותה ולברר מה כתוב בה? יהודים רבים הרגישו זאת בליבם ונוכחו באמת.
נחזור לכתביו של ירמיהו: התורה הכתובה על אבן היא חיצונית ופיזית; כוונתו של אלוהים היא לכתוב את התורה הפנימית על ליבנו. עם קבלת חייו (כפי שנדון בהמשך), לאדם יש יכולת להכיר את אלוהים באופן סובייקטיבי ולהיות מונחה מבפנים. הכרה סובייקטיבית זו מנוגדת לידיעה האובייקטיבית שהוא אלוהים שבשמים ולהנחיה החיצונית על ידי חוק חיצוני. ההבדל העיקרי בין תקופת הדימויים המטרימים לעידן המציאות מאופיין בשינוי מהחיצוני והפיזי לפנימי והרוחני. האם אתם הייתם מעדיפים לקבל את החוק מבחוץ, כתוב על אבן, או את המחוקק מבפנים, הכותב על לבכם את חוקו החי, חוק החיים? שכן כתוב “אַתֶּם אִגַּרְתֵּנוּ הַכְּתוּבָה בְּלִבֵּנוּ… כְּתוּבָה לֹא בִּדְיוֹ, אֶלָּא בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים, לֹא עַל לוּחוֹת אֶבֶן, אֶלָּא עַל לוּחוֹת שֶׁל לֵב בָּשָׂר” (קורינתים ב’, ג:2(.
בספרון קצר זה יצרתי עד כה בסיס להבנת מושג מערכת הדימויים המטרימים הנמצאת במיוחד בחלק העברי של כתבי הקודש. הבה נתבונן בכמה דוגמאות נוספות בפירוט נוסף כדי לראות במי מתממשות התמונות הללו.
הצעת תפילה
“אדון, רכך ופתח את לבי בזמן קריאתי. גע בישות הפנימית ביותר שלי בנוגע לדברך. אמן. “
